טרשת נפוצה 

המחלה יכולה להיגרם ע"י תאונה, זיהום, או הריון.

תאי טי, הינם תאי עצב, התוקפים בטעות תאים בריאים בגוף, כאילו היו נגועים,

ומתנהגים כמחלה אוטו אימונית, כשהגוף תוקף את עצמו,  ופוגעים קשות במח ובעמוד השידרה.    

  התוצאה הפיסית היא נפיחות במקום, המעודדת עוד תאי עצב להצטרף למלחמה במחלה המדומה. מחסום הדם והמח אינו עומד בלחץ. בהיותו מבנה קרומי, המאפשר למולקולות מעבר בין מערכת הדם לנוזל המקיף את המח, הוא משמש להגנה על המח מזיהום, וירוסים, ומונע פגיעה בהולכה העצבית. בעת ההתקפה של תאי טי, הוא מאפשר מעברם, והתוצאה היא פגיעות מוחיות, המתבטאות בירידה דרסטית בתפקוד הגוף.

המעניין הוא, שהטרשת  תוקפת כמות כפולה של נשים, לעומת גברים, בין גיל 20 - 50.

קשה מאד לזהות את המחלה, כי יש לה סימפטומים דומים למחלות אוטו אימוניות נורולוגיות ופתולוגיות אורטופדיות נפוצות.

הביטוי הפיסיולוגי במערכת העצבים, אותה קריסה של מעטפת המיאלין, יכול להיגרם, גם, כתוצאה משבץ מוחי, פציעה טראומטית, מחלה זיהומית או הזנחה בתופעות לוואי של חיסון לקוי. או אז הגוף יכול להתבלבל ולתקוף את עצמו.

לדוגמה:

•·        אדם מתלונן על נירמול בפריפריות של הגוף. זו היא תופעה אופיינית לדלקת עצבית, שיכולה להיגרם ע"י שינויים ניווניים של השלד, כמו פריצת דיסק, היצרות בתעלת עמוד השידרה, בלט ועוד, וגם מהווה סימן של טרשת.

•·         סרבול תנועתי וירידה בתאום התנועתי, האופייני  לפרקינסון, וגם לטרשת.

•·         עיוורון חלקי, שיכול להיגרם ממחלה של עצב הראיה, וגם לטרשת.

•·        גמגום, היכול להיגרם משימוש בתרופה לא נכונה או כתוצאה מטראומה נפשית, וגם לטרשת.

•·        ירידה בשליטה בסוגרים, היכולה להיגרם מצניחה של הרחם, דלקת במערכת השתן, וגם מטרשת.

בינתיים, במהלך מורט עצבים, ממתין החולה לגזר דין. מהלך, שיכול לקחת זמן רב.

מהלך המחלה מתבטא בהתקפים, היכולים להימשך כמה שבועות, ולאחריהם הפסקה, ושיפור במצב הפיסי. הרווח בין ההתקפים הולך ומצטמצם במשך השנים, עד שהמחלה מתקדמת ללא הפוגה. יהיו חולים, שיסבלו מכמה התקפים במהלך חייהם, ויחיו בשלום עם הסטטיקה של האמ. אס. יהיו חולים. שיייפגעו במוטוריקה העדינה בכפות הידיים, או יסבלו מחוסר שיווי משקל, ורטיגו, עיוורון חלקי ועוד.

הטיפול במחלה מכוון לאיזון המערכת החיסונית, שפועלת בניגוד לצרכיו של החולה.

למי שבמשפחתו היה חולה בטרשת, יש סיכוי של כ-15% לחלות בה.

מי שעבר זיהום וירלי, יכול להיות קרבן של התפרצות הנגיף לכלל מחלה אוטו-אימונית, בה הגוף תוקף את עצמו, בגלל טעות בזיהוי.

טרשת נפוצה קיימת באחוזים גבוהים יותר בכדור הצפוני.

במהלך ההתחלתי של המחלה, מרגישים הפרעה עצבית, הנמשכת כמה ימים או שבועות. הביטוי הגופני יהיה חולשה, הפרעה תפקודית באחת הגפיים, המתבטעאת בקושי להפעיל שרירים באזור.

אם מדובר ביד, יהיה קושי להרים, לשאת משא, לבצע מוטוריקה עדינה.

אם מדובר בגף תחתון, החולה ירגיש נירמול, עקצוץ, לחץ, וזרמים תחושתיים על פני העור, כפי שקורה במצב של מחלה של יתר תחושתיות.

פגיעה בראייה בשלבים מוקדמים תתבטא בראייה כפולה,ט ישטוש ראייה, ותמיד בעין אחת יותר מהשנייה.

יכולה להיות פגיעה בשטף הדיבור, בגובה ועוצמתו, כמו גם פגיעה אטקסית, אם יש תקיפה של תאי עצב במח הקטן, כי אז היכולת למצוא איזון מתערערת,, וגוררת נפילות תכופות ולא מוסברות.

כל אלה, ימצאו את המטופל במצב של התגוננות והדחקה, כי ניתן להסביר כל סיפטום בסיבה יותר אופטימית. מה עוד, שההתקפה עוברת, והמצב חוזר, כמעט, לקדמותו.

רק בדיקות נוירולוגיות יאששו את האבחנה, או אז יצטרך החולה משפחתו וחבריו לעבור למצב של "חיים עם".

בהמשך נסביר, כי אורח חיים נכון יאפשר דחייה של ההידרדרות ועמידה איתנה בנזקים.

וכאן אנו מגיעים לפתרון חלקי לתחזוקה, שתתמוך בחולה לאורך מלחמתו בטרשת, ונסיונותיו לעצור או להאט את ההידרדרות.

פעילות ספורטיבית מומלצת על מנת לתחזק את השרירים, כנגד תהליך הניוון, כמו גם, שמירה על קואורדינציה, מהירות תנועתית, זריזות וסבולת לב-ריאה.

המרחב המתאים ביותר יהיה מרחב המים, והפעילות הנכונה  תהיה הידרותרפיה, משולבת בתרגילי חיזוק, ושחייה לסיבולת מערכת הנשימה והלב.

במסגרת ההידרותרפית, לא יצטרך החולה להילחם על שיווי משקל, כי במים היציאה והחזרה אל מרכז הכובד איטית, וניתנת לשליטה, כמו גם, יוכל להשתלב במסגרת פעילות עם אוכלוסייה בריאה, מה שישמור על שפיותו.

אין לשכוח, כי במקביל, יטופל החולה בסטרואידים, שמטרתם לדכא תהליך דלקתי בגוף ואת המערכת החיסונית, כמו גם, את תדירות ההתקפים ועוצמתם.

לסיכום, אם לא ניתן לחוסן הגופני להתערער, נעמוד בגבורה במחלה ע"י החוסן הנפשי, שהפעילות הגופנית תקנה לנו.

השחייה וההידרותרפיה יהיו יד ימינינו, והפעילות הגופנית אמצעי לשפיותינו.